Out of days of darkness
and profound despair,
I re-emerge to a wan sun,
to trees barren and bare.
Yet, deep within, sap is rising;
a new cycle of life beginning.
Limpid buds linger in the bough
for the sun’s signal to unfurl
their foliage and confer
a plethora of flowers and fruit.
As at dawn, the first chirp
swells to a chorus of bird song,
so the players in the symphony
of the coming spring
enter the arena, one by one,
to enact Nature’s pageant.
On this New Year of Trees,
man, too, like a tree in the field,
quickens with insight and renewal
emulating the awakening earth.
כְּמוֹ עֵץ
מִתּוֹךְ יָמִים חֲשׁוּכִים
וְיֵאוּשׁ אֵין סוֹפִי
פּוֹנָה אֲנִי שׁוּב אֶל שֶׁמֶשׁ חִוֶּרֶת
וּמְגַלָּה עֵצִים עֲקָרִים עֲרוּמִים.
אוּלָם, עָמֹק בִּפְנִים הַלְּשַׁד עוֹלֶה
מַחְזוֹרִיּוּת הַחַיִּים מִתְחַדֶּשֶׁת
נִצָּנִים שְׁקוּפִים מִתְעַכְּבִים בְּעָנָף
לְאוֹת הַשֶּׁמֶשׁ לִפְרֹשׂ אֶת עֲלֵיהֶם
לְהַעֲנִיק שֶׁפַע פְּרָחִים וּפֵרוֹת.
כְּצִיּוּץ הַשַּׁחַר הָרִאשׁוֹן
הַמִּתְפַּתֵּחַ לְמַקְהֵלָה אַדִּירָה
כָּךְ הַשַּׂחְקָנִים בְּסִימְפוֹנְיַת
הָאָבִיב הַמִּתְקָרֵב
נִכְנָסִים, אֶחָד-אֶחָד, לַזִּירָה
לְהִשְׁתַּתֵּף בְּתַהֲלוּכַת הַטֶּבַע
בָּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לְאִילָנוֹת
גַּם הָאָדָם, כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה
נִדְרַךְ בְּתוֹבָנָה וּבְהִתְחַדְּשׁוּת
בַּדּוֹמֶה לָאָרֶץ הַמִּתְעוֹרֶרֶת
